שלום אורח
יציאה

ספר ליקוט דיגיטלי

איך מתחילים?

איך מתחילים?

אז איך מתחילים ללקט? ואיפה? ליקוט אפשר ללמוד בכל מקום. כיף ומעניין ללקט ביער או
בחורשה, אך אפשר ללקט גם בשדה שליד הבית. עשו לכם מנהג: בכל פעם שאתם יוצאים
לטיול, ואפילו קצר, תפתחו את הקורס הזה. אל תשתמשו בו כמגדיר צמחים. לכך יש ספרים
טובים בהרבה. השתמשו בו כמדריך המלווה אתכם בשטח ומסייע לכם להכיר את עולם
ליקוט צמחי המאכל בישראל.
כמה כללים פשוטים יוכלו לסייע לכם להפוך את הלמידה למעניינת ומספקת במיוחד:
א. להתחיל מהמוכר.
סביר להניח שאתם כבר יודעים לזהות כמה צמחים, ואם כך, אל
תתחילו בליקוט דווקא עם צמחים חדשים. להפך. התחילו במפגש מכיוון אחר עם הצמחים
שאתם כבר מכירים. פתחו את הספר בפרק על צמח מוכר. אחרי שתטעמו אותו, תבשלו
אותו או תעשו בו כל דבר אחר שעליו ממליץ הפרק הרלבנטי, תגלו שהליקוט שינה והעמיק
את ההיכרות ביניכם. כאשר מתחילים מהצמחים המוכרים, ההיכרות קלה יותר והיא מחזקת
בנו את הביטחון ואת הרצון להמשיך הלאה. לאחר שהתנסיתם בצמחים המוכרים, קל ופשוט
בהרבה להמשיך גם לצמחים חדשים.
ואם כבר התנסינו במוכר, עם אילו צמחים חדשים להתחיל?
ב. להתחיל מהנפוץ.
בישראל יש כ 2,700- מיני צמחים, וטוב להכיר את כולם. עם זאת, כמה
עשרות מיני צמחים הם המכסים את מרבית הנוף. יש שתי סיבות טובות להתחיל דווקא בהם.
ראשית, היות שהם צמחים נפוצים, תיתקלו בהם שוב ושוב, וכך יהיה לכם קל ופשוט יותר
לזכור אותם. אט-אט תגלו שככל שאתם זוכרים יותר צמחים, קל לכם יותר להכיר צמחים
חדשים. המפגש עם הצמחים הנפוצים מקל מאוד על תחילת התהליך. שנית, ההיכרות עם
הצמחים הנפוצים תעודד את תחושת הנינוחות והמוכרות כאשר תצאו אל טבע. העין נתקלת
במוכר ובידוע, הלשון, הידיים והאף נזכרים בכל צמח שאנו פוגשים מחדש. כך, כאשר אנו
חשים כבני-בית בסביבה הטבעית, קל לנו יותר להכיר צמחים נוספים.
ג. להתחיל מהקרוב.
תום בראון נראה כאמריקאי טיפוסי: גבר חסון בגובה מטר ושמונים,
בעל עיניים חומות ויוקדות. בשפמו המפואר עולות שערות שיבה ראשונות. הוא בן שישים.
כאשר היה בן שמונה, מישהו הביט בעיניו וראה בהן פוטנציאל גדול. האדם שהצליח לראות
את הניצוץ בעיניו של תום בראון היה זאב-מתגנב – מאחרוני האינדיאנים ששימרו את מסורות
הליקוט העתיקות. הוא לקח את בראון תחת חסותו ולימד אותו כל מה שידע: כיצד לבנות
קשתות, כיצד לצוד, כיצד לגשש וכיצד ללקט. את הידע הזה מעביר תום בראון באחד מבתי-
הספר הגדולים והחשובים בעולם למיומנויות טבע, בית-ספר שבכל שנה לומדים בו אלפי
תלמידים.
לפני שהקים את בית-הספר, תלמידיו הראשונים של בראון היו דווקא חסרי בית שפגש
ברחובות ניו-יורק. המיומנות הבסיסית שהנחיל להם היא הליקוט. הוא לימד אותם כיצד
לאסוף את מזונם מן הסביבה שבה הם חיים. הוא לא עשה זאת ביערות רחבי הידיים של
ארצות-הברית, אלא במחוזות הבטון והאספלט של אחת הערים הגדולות בעולם. האם ניתן
בכלל ללקט בעיר? כן. אפשר ללקט בכל מקום. בסביבתכם הקרובה יש עשרות צמחי מאכל
גם בזה הרגע: עשבוניים בצדי הדרך, עצים שהיו שם עוד לפני בוא הבטון או נשתלו לנוי בידי
העירייה, ועוד הפתעות ממש בפתח הבית.
ליקוט קרוב לבית הוא דרך נפלאה לשבור את הניכור של הסביבה המודרנית ולהתוודע
לאזור מגורינו באופן חדש וטוב. אין צורך לנסוע רחוק כדי ללקט. לא צריך להרחיק לחורש
במירון, ליערות ירושלים או לפסגות הכרמל. פשוט הביטו מחלון הבית ותגלו את כל השפע
הנחוץ לכם.
ד. צעדים קטנים לקפיצה גדולה.
אחת הדרכים האפקטיביות ביותר עבור מלקטים חדשים
היא להתקדם בצעדים קטנים ופשוטים. בכל פעם שאתם יוצאים אל הטבע, נסו להכיר עוד
צמח חדש אחד – ולחזור גם אל הצמחים שאתם כבר מכירים. איזה צמח חדש לבחור? כבר
אמרנו: את הנפוץ והקרוב. כך תגלו כי הידע שלכם הולך ומתרחב במהירות, ונותר רענן ובר-
שימוש. בתוך זמן קצר תגלו שאתם כבר מכירים עשרות ואף מאות צמחים.
ה. ליהנות.
אל תסתפקו בהיכרות עם שם הצמח. זו אינה דרכה של הלקטות. הכירו אותו
כולו. עבור כל צמח המופיע בספר צירפנו פעילויות, מתכונים ועוד. לקטות, אנחנו מאמינים,
היא חוויה לכל החושים. ריחו של הצמח נצרב בזיכרון. הלשון זוכרת את הטעם. היד זוכרת
את מגעו המיוחד. אפילו לצליל העולה מן הצמח כאשר הרוח נושבת יש משמעות. לכן
הרשו לעצמכם לנסות. כאשר אנשים העוסקים בלקטות רוצים לזהות צמח, פעמים רבות
הם לא יסתפקו במבט, אלא גם יטעמו את הצמח וימששו אותו. אלו כלים חשובים להיכרות
ולהתמצאות.
ו. ללמוד מהילדים.
יש סיבות רבות וטובות ללקט עם ילדים, ואחת הטובות שבהן היא זו:
מבלי משים, בתוך זמן לא רב יתברר שהילד הוא זה שעוזר למבוגר. הוא עוזר לו להשתטות,
לחוות ולצחוק. ליקוט עם ילדים הוא הזמנה למשחק – ואת ההזמנה הזו כדאי לקבל עם
תוספת גדושה של דמיון וכיף. חשוב לזכור שההנאה של הילד קשורה הדוקות גם להנאה
שהוא מזהה בנו: אם תלקטו בעצמכם מתוך הנאה וסקרנות, יהיה הרבה יותר קל להדביק
בהן גם את הילד.
אפשר לשחק עם הילדים משחקי דמיון פשוטים )"למה הצמח הזה דומה?"(, ליצור יחד
יצירות אמנות או דמויות קטנות מחלקי הצמח השונים, ואפילו להשתמש בהם לדו-קרב
אבירים. הכול מתאים, ובלבד שיהיו הומור ומשחק.
אפשר גם לספר סיפור על הצמח. זה גם אחד האמצעים הטובים ביותר לעזור לילד )וגם
לנו( לזכור את שם הצמח. לשם כך דרושה עלילה דרמטית כיד הדמיון הטובה, שתכלול גם
את שם הצמח ומאפיין ויזואלי שלו. כאשר הילד יפגוש בצמח, הסיפור יעזור לו לחבר בין מה
שהוא רואה לנגד עיניו ובין השם של הצמח. כאשר הילדים של עוז נתקלו לראשונה בלוף,
לדוגמה, הם מיד ביקשו סיפור – וקיבלו סיפור עצוב מאוד, על ילד שלא היה מרוצה משום
דבר ועל כל דבר היה מוציא לשון ואומר "אוף". כמובן שהילד יצא לנדודים, עבר הרפתקאות
וחזר לביתו חכם יותר. לזכר סיפורו המאלף גדל צמח בצורת פה מוציא לשון, המכונה עד
היום "אוף" או בשם חיבה, "לוף". הסיפור אמנם אולתר במקום, אך נחקק היטב בזכרונם של
הלקטים הצעירים.
ועוד עניין חשוב באשר לליקוט עם ילדים. כפי שרבים מן ההורים הקוראים בספר ודאי למדו
על בשרם, ילדים צעירים אינם תמיד שמחים לנסות טעמים חדשים. אם זה המצב גם אצלכם,
אל תתעקשו. כל דבר בעתו. בינתיים אפשר לעשות להפך: להכין מראש את המאכל האהוב
עליהם, לקחת אותו אתכם לסיור, ולערבב בו באופן סמלי מעט מאוד מהצמח. כך הילד
נשאר עם המוכר והאהוב, ועליהם נוספת גאווה בצמחים שליקט למאכל.
ז. לשמור על הסביבה.
כאשר אבותינו הלקטים עוד לא הכירו את החקלאות, ברחבי היבשות
השונות נעו רק כמה מיליוני אנשים. זה אולי נשמע הרבה, אך מיליוני אנשים ללא מכונות
גדולות או כלים כבדים לא השאירו חותם גדול על סביבתם. קבוצה המתגוררת לאורך זמן
באזור מסוים עשויה לכבוש שבילים ברגליים, לקטוף כך וכך צמחים ולצוד כמה מבעלי-החיים,
אך אם חברי הקבוצה עוזבים את המקום וחוזרים אליו רק בשנה שלאחר מכן, השפעתם
המצטברת על הסביבה כמעט לא תורגש – מגוון ומספר הצמחים ובעלי-החיים גדולים עד
כדי כך, שהם ממהרים למלא את החלל שנוצר, אם נוצר.
לא כך כיום. בימינו, רוב שטחי הטבע כבר נהרסו לחלוטין. נותרו רק איים מעטים, וגם בהם
ניכר היטב מגע ידו של האדם. במצב כזה, ליקוט מסיבי של צמחים עלול להביא להכחדתם,
וכל פגיעה בשטח עלולה להישאר זמן רב. אין צורך לוותר על הלקטות, אך יש לבצע אותה
מתוך התחשבות וכבוד. לא מסובך לעשות זאת, פשוט הקפידו על כמה כללים פשוטים:
ראשית, אל תרדו משבילים. אין הכוונה רק לשבילים מסומנים, אלא בעיקר שבילים שכבשו
בני-אדם ובעלי-חיים אחרים לפניכם. כל מי שמכיר את השטח יודע שהטבע מרושת בשבילים
של בעלי-חיים – שבילים בגדלים שונים שהותירו בעלי-חיים בגדלים שונים. ביער תמצאו
שבילים גדולים שבהם צועדים חזירים או דורבנים, אך ביניהם, עליהם ולצדם תמצאו גם
שבילים של מכרסמים ואף של חרקים. יש שבילים כבושים היטב, שבעלי-החיים משתמשים
בהם בכל לילה, ואחרים המשמשים אורח מזדמן אחת לכמה לילות. מטבע הדברים, אתם
תצעדו בעיקר במסלולים המשמשים בני-אדם או חיות גדולות. ירידה מן השבילים האלה
תשסע את הרקמה הירוקה. לא זו בלבד שאתם עלולים לרמוס דברים שלעתים אינכם רואים
בכלל, השבילים החדשים שתכבשו עלולים להזמין מטיילים אחרים ללכת בהם, ובסופו של
דבר להישאר עירומים מצמחייה.
שנית, השתדלו לא לפגוע בצמח יותר מדי. אם מצאתם כמה צמחים מאותו סוג, מוטב לקטוף
מעט מכל אחד ולא הרבה מאחד בלבד. אם נתקלתם בצמח חלש או פגוע, אל תקטפו ממנו;
תנו לו את הזמן להתאושש. ואם מצאתם מצבור של כמה צמחים או צמח גדול אחד, אל
תקטפו מהשוליים – זהו אזור הגדילה והצמיחה. מוטב ללקט דווקא מן המרכז )בין אם מרכז
של צמח גדול או מרכז של קבוצת צמחים(. כך יהיה לצמחים קל יותר להתחדש.
ואף שהדבר ברור, חשוב להזכיר שאין לקטוף מינים מוגנים או מינים נדירים בסביבתכם.
ועצה אחרונה: שמרו גם על עצמכם. אל תלקטו צמחים שאינכם מכירים. אם אינכם בטוחים
שזיהיתם את הצמח נכונה, אל תאכלו ממנו. תמיד אפשר להתייעץ עם מדריכי ליקוט מן
הסביבה, וכמובן, עם מגדירי צמחים או ספרים דומים אחרים.