שלום אורח
יציאה

ספר ליקוט דיגיטלי

האלון: בלוטים ונהנים

אלון: בלוטים ונהנים

זמן מתאים לליקוט: ספטמבר-דצמבר
אזור תפוצה:
אלון מצוי: חורש ים תיכוני
אלון תבור: עד גובה 600 מ׳ מעל פני הים
(מישור החוף, שפלת יהודה, גליל תחתון, כרמל, גולן)
אלון תולע: חורש ים תיכוני בגובה 600 מ'
לפחות מעל פני הים
(הרי ירושלים, גליל עליון, גולן, חרמון)
רוב האנשים שמדמיינים עץ מדמיינים למעשה אלון. אין פלא! ראו את הגזע המרשים, את
הקליפה הסדוקה, את הענפים האיתנים ואת הצל הרחב והנעים. כל אלה הופכים את האלון
לעץ שעורר כבוד ופליאה בכל התרבויות. גם בישראל היו אלונים שנחשבו קדושים ונותרו
לפעמים כתזכורת גאה לתפארת היער גם לאחר שנכרת כמעט כולו. כמעט בכל אזורי הארץ
תוכלו לפגוש מין זה או אחר של האלון – אותו עץ מאריך שנים ומעניק חיים. למעשה, על
אלון יחיד יכולים לחיות עשרות אלפי יצורים זעירים. מיקרוקוסמוס. עולם שלם שהוא עץ יקר
אחד. וכאשר יודעים ללקט את בלוטי האלון ולהשתמש בהם, מגלים שהוא גם עולם שלם
של תבשילים ומתכונים.

מיני האלון העיקריים בארץ

בישראל יש כמה מיני אלון, אך שלושה מינים הם הנפוצים ביותר: אלון מצוי, אלון תבור ואלון
תולע. כדי ללקט את האלון חשוב להבחין בין שלושתם. יש כמה וכמה הבדלים בין האלונים
השונים, אך אנו נתמקד בשלושה מהם: העלה, הבלוט ומבנה העץ.
עלה האלון המצוי לרוב קטן, קשה וקוצני יותר מחבריו (ראו באיור המצורף). העלים של אלון
התבור ואלון התולע גדולים יותר, ובצדם התחתון יש שערות קטנות. את השערות של עלי 
אלון התולע קל יותר להסיר: אם נעביר אצבע על חלקו התחתון של עלה אלון התולע, נקבל
גושים קטנים של שערות. עלה של אלון התבור לא ישאיר על האצבע גושים כאלה. ההבדל
הזה עשוי לסייע גם כדי ללמד את הילדים: אפשר לומר להם שכאשר משפשפים עלה של
אלון התולע, מקבלים מעין תולעים.
גם הבלוטים הם אמצעי מצוין להבחנה בין סוגי האלונים, ולמעשה לרוב הם יהיו האמצעי
הראשון שנשתמש בו. הבלוט של האלון המצוי קטן וצר יותר מאחיו (ראו באיור המצורף).
הספלול, שהוא הספל שבתוכו יושב הבלוט, קטן בהתאם, ובעל שערות קוצניות. הבלוט
של אלון התבור גדול יותר: אורכו חמישה עד שישה סנטימטרים, וקוטרו שניים עד ארבעה
סנטימטרים. למעשה הוא הגדול מבין השלושה, והספלול שלו מאופיין בשערות מסולסלות.
הבלוט של אלון התולע נמצא בתווך שבין שני חבריו: הוא עבה כמו הבלוט של האלון המצוי,
אך ארוך כמו הבלוט של אלון התבור. השערות שעל הספלול של אלון התולע צמודות אליו
ומשוות לו מראה חלק.
גם מבנה העץ יסייע לנו להבחין בין שלושת סוגי האלונים הנפוצים. אלון התבור הוא לרוב
בעל גזע עבה אחד, וצמרתו צפופה ועגולה יותר משל אחיו האלונים. גם לאלון התולע גזע
עבה אחד, ולרוב הוא גבוה וישר יותר. בעבר (במדינות מסוימות גם כיום) חטבו ממנו קורות עץ
לבניין. האלון המצוי, לעומת זאת, מתאפיין בגזעים דקים יותר ולעתים בכמה גזעים – כאשר
הוא צומח בחורש. כאשר הוא גדל ללא הפרעות כמו רעייה, שריפות או תחרות, גם לו עשוי
להיות גזע עבה אחד.

ליקוט בלוטי האלון

בלא טיפול, בלוטי האלון מרירים ועפיצים מאוד. יש עשרות דרכים להכין אותם למאכל, אך
במתכונים הבאים נסקור רק שתיים מהן – שתי השיטות הקלות והחביבות עלינו במיוחד.
אבל לפני שניגש אל המתכונים עצמם, צריך לקלף את הבלוטים: לשלוף אותם מן הספלול,
לקלף את הקליפה הקשה ואחריה גם את הקליפה החומה הדקה שסביב החומר הלבן והרך.
אחרי תום הקילוף מומלץ לחתוך את הקצה של הנבט (כלומר, הקצה של החלק שלא היה
בתוך הספלול).
עם הבלוטים הקלופים בידינו אפשר לגשת אל המתכונים – אך קודם לכן חשוב לזכור כי אף
שהפעם אנחנו רוצים להיפטר מן החומר המריר בבלוטים, החומר הזה עצמו אינו מיותר ואינו
בלתי שימושי. הוא נקרא "טאנין" ויש לו אפילו תכונות מרפא שונות, כולל חיטוי. מי שיודע
כיצד להשתמש בו יכול לשמור לצורך זה את מי השטיפה של הבלוטים (אנחנו לא נרחיב
בעניין).
אגב, אותו טאנין הוא גם זה המעניק ליין את עפיצותו המפורסמת: בעבר היה נהוג להכין יין
בחביות מעץ אלון, וכיום, כאשר לא עושים עוד שימוש בחביות כאלה, נהוג להוסיף לו שבבי
עץ אלון בתהליך הייצור.
לאחר הקילוף, דרך ההכנה הראשונה היא לחתוך את הבלוטים לחתיכות קטנות מאוד, שניים-
שלושה מילימטרים, ולקלות אותן על מחבת תוך כדי ערבוב. כדי לשפר את הטעם אפשר
להוסיף מעט מי מלח כאשר המחבת חמה מאוד. הקפידו לערבב עד שפיסות הבלוטים
בגוון חום בהיר (מובן שניתן לטעום מדי פעם כדי להחליט מתי להוריד את התבשיל מהאש).
בארגון שומרי הגן נהוג לכנות תבשיל זה בשם "ביגלוט" (ותודה ליערה שחם על המתכון).

משחק ויצירה במרחבי הטבע:
זריעת בלוטים

הספר הנפלא "האיש שנטע עצים", מאת ז'אן גיאונו, הוא סיפור אגדה מודרני על
איכר שהצליח לבדו להפוך מדבר לארץ שופעת, וכל זה על-ידי זריעת בלוטים
(מומלצת במיוחד המהדורה של הוצאת צימוק, עם הציורים הנפלאים של סהר
חופי). אותנו הספר ממלא בהשראה: כל אחד יכול לזרוע בלוטים, לגדל יער
ולהעשיר את חיי הטבע בארצנו.
אז איך זורעים בלוטים? בלוטי האלון משחימים על העצים ונושרים בשלים
לקרקע בחודש נובמבר. אז אפשר לאסוף אותם בקלות. כעת כדאי לחפור גומה
קטנה, לא עמוקה מדי – כחמישה עד שבעה סנטימטרים. בתוך הגומה מניחים
בלוט אחד ומכסים אותו. זה הכול. חוזרים על הפעולה שוב ושוב, שנה אחר שנה.
אפשר לחזור כל שנה לאותו מקום ולראות את העצים שזרענו. כל עצי האלון
טובים לזריעה. וכמו שאמר הזקן לחוני המעגל בסיפור שהביאו
לנו חז"ל,״אֲנִי מָצָאתִי אֶת הָעוֹלָם בַּחֲרוּבִים; כְּשֵׁם שֶׁנָּטְעוּ אֲבוֹתַי לִי -
כָּךְ אֶטַּע אֲנִי לְבָנַי".

מהטבע אל הצלחת:
בייגלוט

מאיזה צמח נטעם: אלון תבור או אלון תולע
מתי נלקט: אוקטובר-נובמבר
מתכון שקיבלנו מידי עידו קרן ויערה שחם:
מקלפים את הבלוטים מהקליפה הקשה ומסירים גם את הקרום הפנימי החום
והדק. פורסים את הבלוט לפרוסות בעובי של כשני מילימטרים. מחממים מחבת
וקולים בה כל פרוסות הבלוטים עד שישחימו, אך בזהירות, שלא יישרפו )לשם
כך עדיף לקלות אותן, לאט ובטוח, על אש קטנה(. לאחר שפרוסות הבלוטים
שלנו השחימו, ניתן לפזר עליהן מעט מי מלח ולהמשיך בחימום עד שהמים
יתאדו ותישאר רק שכבת מלח דקיקה.
מקררים מעט ואוכלים בשמחה.

מהטבע אל הצלחת: מרציבלוט וקפה בלוטים

מהטבע אל הצלחת:
מרציבלוט
מאיזה צמח נטעם: אלון תבור או אלון תולע
מתי נלקט: אוקטובר-נובמבר
אחד הדברים הנפלאים ביותר שניתן להכין מבלוטים הוא
המרציבלוט. המדובר בממתק דומה מאוד למרציפן, אבל מבלוטים – ועם תמרים
במקום סוכר מעובד. זה אחד ממאכלי הבלוטים האהובים עלינו, ולמדנו כיצד
להכין אותו מפיו של דרור צחורי, חבר טוב וממציא המרציבלוט. ראשית כל, נכין
"קמח בלוטים". לשם כך נגרר את הבלוטים הקלופים בפומפייה דקה. לאחר מכן
נלוש ונפורר את התוצר עד שנקבל מעין קמח. כדי להוציא מן הקמח הזה את
המרירות האופיינית לבלוטים, יש לשטוף אותו במים כמה פעמים. כיצד נעשה
זאת? נניח את קמח הבלוטים בחיתול בד או בתוך חולצת בד דקה, נשטוף את
העיסה ונסחט אותה. בשטיפה הראשונה יקבלו המים צבע חלבי, אך לאחר
כמה שטיפות ייעשו המים צלולים. אז נדע שקמח הבלוטים כבר אינו מר ומוכן
לאכילה )או לפחות לייבוש בשמש לשימוש מאוחר יותר. קמח הבלוטים יכול
לשמש אותנו גם במתכונים רבים אחרים(. כעת ניקח תמרים, נוציא מהם את
הגלעין ונלוש אותם יחד עם עם קמח הבלוטים עד שנקבל עיסה אחידה. אפשר
לכדרר אותה לכדורים ואפשר ללוש לצורת נחש עבה ולפרוס לפרוסות. זהו!
מומלץ לקשט או לזרות למעלה אבקת קקאו, אבל לא חייבים.
קפה בלוטים (״כמוקה״)
מאיזה צמח נטעם: אלון תבור, אלון תולע, אלון מצוי
מתי נלקט: אוקטובר-דצמבר
"כמוקה" הוא קיצור של "כמו קפה", ואם תרצו, "כ-מוקה" – שם שהמציאה
עבורנו מדריכת הליקוט אנבלה רובין. אפשר להכין אותו מצמחים רבים ושונים,
ולכל אחד מהם טעם וארומה מעט שונים. להכנת כמוקה בלוטים אנו מעדיפים
את בלוטי האלון המצוי, בזכות טעמם החזק. לשם כך נקלף את הבלוטים, נפרוס
אותם לפרוסות דקות (כשני מילימטרים) ונקלה על המחבת. היזהרו מן הטעות
הנפוצה הבאה: נדמה לנו שקפה צריך להיות שחור, ולכן אנו נוטים לקלות את
הבלוטים עד שישחירו. במקרה כזה אנחנו שורפים אותם לחלוטין, ובמקום קפה
נקבל אבקת פחם. חשוב לקלות את הבלוטים רק עד השחמה. לאחר הקלייה
טוחנים את הבלוטים במכתש ועלי או במטחנת תבלינים (לא חייבים להשתמש
באבקה מיד, אפשר לשמור אותה לאורך זמן בצנצנת זכוכית). כעת שופכים
לפינג'אן שתי כפיות של אבקת כמוקה בלוטים וכוס מים ושמים על האש. אחרי
הרתחה עדינה על אש קטנה במשך כחמש דקות, מוסיפים סוכר לפי
הטעם (אם רוצים, אפשר גם בלי) ומגישים.
אלון התבור

בלוטי אלון התבור מקולפים
בנוסף לקליפת הבלוט החיצונית, חשוב להוריד גם את הקליפה החומה הדקה הצמודה לפנים הבלוט.
אלון מצוי ירוק עד משמאל, ומימין אלון התבור בשלכת
אלון התבור, עלים
העלה פחות קוצני מעלה של אלון מצוי.
בתחתית העלה יש שערות קטנות היורדות בשפשוף.
אלון התבור נשיר. העלים נושרים בחורף.
אלון מצוי. עלים
שימו לב לקוצים בקצות העלה.
העלה קשה וחלק.
אלון מצוי הוא ירוק עד. תמיד ירוק. לא עומד בשלכת.