הכוכבית המצויה היא מצמחי המאכל האהובים ביותר, וטעמה עשיר ונהדר. היא אמנם נראית

כעשב ירוק מן המניין, אך למעשה מדובר בצמח סלט משובח ואפילו בצמח מרפא מעולה,

המסייע להרגעת גירויי עור ולטיפול במחלות דלקתיות במערכת העיכול.

את הכוכבית אוכלים טרייה על כל חלקיה – עלים, גבעולים ופרחים.

בבואכם ללקט את הכוכבית המצויה, חשוב לדעת כי יש שני צמחים רעילים שעשויים

להיות דומים לה במבט ראשון: חלבלוב מצוי ומרגנית השדה. כדי להבדיל בין הכוכבית לבין

החלבלוב המצוי, דעו כי כאשר קוטפים חלבלוב נובעת מקצה הגבעול טיפה של שרף חלבי

לבן (לכוכבית אין שרף כזה). כדי להבדיל בינה לבין מרגנית השדה יש לבחון את הגבעול:

למרגנית יש גבעול מרובע, בעוד שלכוכבית יש גבעול עגול. נוסף לכך, צבעו של פרח

המרגנית כחול, ואילו פרח הכוכבית לבן. צמח אחר הדומה לכוכבית הוא טרשנית שרועה, אך

היא אינה רעילה.

הדמיון בין הצמחים השונים עשוי לבלבל, אך במקרה זה נוכל להיעזר גם בסימן מזהה מובהק

נוסף: לכוכבית יש פס שערות אופייני יחיד, הצומח לאורך הגבעול.

יש כמה וכמה צמחים שבמבט ראשון יראו דומים לכוכבית: חלבלוב מצוי, מרגנית השדה, טרשנית שרועה, נבטים של כתלית יהודה או מרקולית מצויה.
כאשר יש לנו צמח אחד שהוא טוב לאכילה, וצמחים דומים שאינם לאכילה, זה מדרבן אותנו לשים לב לפרטים הקטנים, ועל הדרך אנחנו לומדים לזהות עוד 5-6 צמחים נוספים על פרטיהם הקטנים והייחודיים. 
ההכרות עם הסימנים הקטנים יוצרת הכרות אינטימית עם עולם הצומח. האינטימיות יוצרת קירבה. תחושת שייכות, תחושה שאני חלק ממשהו גדול, שאני מכיר אותו, מרגיש בו נוח. זו היא תשובה לתחושת הבדידות והניתוק, תופעות לוואי של תרבות הצריכה הנובעות מהניתוק שיש לנו מהמוצרים שאנו צורכים. אנחנו לא מודעים אליהם, אין לנו מעורבות בתהליך הייצור שלהם ולאחר שימוש קצר הם מושלכים לאשפה. אין לנו תחושת אחריות למוצרים. אנחנו מנוכרים אליהם. ותחושת הניכור חוזרת אילנו פנימה. נוצר ניכור בין האדם לסביבתו. הניכור מוביל לחוסר אחריות על הסביבה, קל לנו לפגוע בסביבה כשאנו חשים ניכור וזרות כלפיה. לסביבה הטבעית והאנושית כאחד. ההכרות האינטימית הזו עם הצמחים, דרך הסימנים הקטנים, זו אחת הדרכים לשבור את מחסום הניכור. ליצור תחושת הכרות ושייכות שיביאו איתן גם אחריות לסביבה.

ההכרות עם הסימנים הקטנים מועילה בדרך נוספת. ככל שתחום מסוים הוא מפורט יותר, יכולת החשיבה והביטוי שלנו בתוכו תהיה גדולה יותר. אם נכיר את עולם הליקוט והצומח לפרטיו, העולם שלנו יהיה עשיר יותר ויכולת החשיבה והביטוי שלנו יהיו טובות יותר. נוכל לעשות הקשרים יצירתיים יותר בין עולם הצומח ובין תחומי ידע אחרים.